לפי הכרונולוגיה המקראית,‏ מלכות אלוהים נוסדה בשמיים ב־1914.‏ אנו לומדים זאת מנבואה שנכתבה בפרק ד׳ בספר דניאל‏.‏

 סקירה כללית של הנבואה.‏ אלוהים גרם לנבוכדנצר מלך בבל לחלום חלום נבואי על עץ עצום ממדים שנכרת.‏ גדם העץ לא הורשה לצמוח שוב אלא לאחר ”‏שבעה עידנים”‏ (‏דניאל ד׳:‏1;‏ ד׳:‏10–16‏)‏.‏

 התגשמותה הראשונית של הנבואה.‏ העץ הגדול סימל את המלך נבוכדנצר עצמו (‏דניאל ד׳:‏20–22‏)‏.‏ הוא ’‏נכרת’‏ באופן סמלי כאשר איבד זמנית את שפיותו ואת מלכותו למשך שבע שנים (‏דניאל ד׳:‏25‏)‏.‏ כאשר השיב לו אלוהים את שפיותו,‏ עלה שוב נבוכדנצר על כס מלכותו והכיר בשלטון אלוהים (‏דניאל ד׳:‏34–36‏)‏.‏

 הוכחה שיש לנבואה התגשמות גדולה יותר.‏ כל מטרתה של הנבואה הייתה ”‏למען יֵדע כל חי כי שולט האל העליון בממלכת בני־האדם.‏ לאשר יחפוץ יתננה ואת השפל באנשים יקים עליה”‏ (‏דניאל ד׳:‏17‏)‏.‏ האם אלוהים רצה לתת בסופו של דבר שלטון זה לנבוכדנצר הגאוותן?‏ לא;‏ לפני כן נתן לו אלוהים חלום נבואי אשר הראה כי לא הוא ולא שליט פוליטי אחר ימלא תפקיד זה.‏ במקום זאת,‏ אלוהים עצמו ”‏יקים.‏.‏.‏ מלכות שלא תחרב לעולם”‏ (‏דניאל ב׳:‏31–44‏)‏.‏

 קודם לכן הקים אלוהים מלכות שייצגה את שלטונו עלי אדמות:‏ עם ישראל הקדום.‏ אלוהים הרשה שמלכות זו תחרב מפני ששליטיה חדלו לשמור לו אמונים.‏ אך הוא ניבא שהוא ימסור את השלטון לידי זה ”‏אשר לו המשפט”‏,‏ הזכות החוקית להחזיק במלוכה (‏יחזקאל כ״א:‏25–27‏)‏.‏ המקרא מזהה את ישוע המשיח כמי שהוסמך חוקית לקבל לידיו מלכות נצחית זו (‏לוקס א׳:‏30–33‏)‏.‏ להבדיל מנבוכדנצר,‏ ישוע אכן ”‏שפל רוח”‏,‏ וזאת בהתאם למה שנובא (‏מתי י״א:‏29‏)‏.‏

 מה מסמל העץ שבדניאל פרק ד׳‏‏?‏ עצים במקרא מסמלים לעיתים שלטונות (‏יחזקאל י״ז:‏22–24;‏ ל״א:‏2–5‏)‏.‏ בהתגשמות הגדולה יותר של דניאל פרק ד׳‏ מסמל העץ האדיר את שלטון אלוהים.‏

 מהי משמעות כריתת העץ?‏ כריתת העץ סימלה קטיעה בשלטונו של נבוכדנצר,‏ ולפיכך היא גם סימלה קטיעה של שלטון אלוהים עלי אדמות לזמן מה.‏ הדבר אירע כאשר החריב נבוכדנצר את ירושלים,‏ העיר שבה ישבו מלכי ישראל על ”‏כיסא יהוה”‏ כנציגי אלוהים (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ט:‏23‏)‏.‏

 מהי משמעותם של ’‏שבעת העידנים’‏?‏ ’‏שבעת העידנים’‏ הם התקופה שבמהלכה הרשה אלוהים לאומות לשלוט בעולם ללא התערבות מצד מלכות כלשהי מטעמו.‏ ’‏שבעת העידנים’‏ החלו,‏ לפי הכרונולוגיה המקראית,‏ באוקטובר 607 לפה״ס,‏ כאשר נחרבה ירושלים בידי הבבלים a (‏מלכים ב׳.‏ כ״ה:‏1,‏ 8–10‏)‏.‏

 מה אורכם של ’‏שבעת העידנים’‏?‏ לא ייתכן שמדובר בשבע שנים בלבד,‏ כפי שהיה נכון לגבי נבוכדנצר.‏ ישוע הצביע על התשובה באומרו ש”‏ירושלים [‏המסמלת את שלטון אלוהים]‏ תירמס על־ידי הגויים עד אשר יימלאו עתות הגויים”‏ (‏לוקס כ״א:‏24‏)‏.‏ ”‏עתות הגויים”‏ — התקופה שבמהלכה הרשה אלוהים ששלטונו ’‏יירמס על־ידי הגויים’‏ — מקבילות ל’‏שבעת העידנים’‏ שבדניאל פרק ד׳‏‏.‏ מכאן ש’‏שבעת העידנים’‏ היו עדיין בעיצומם כאשר היה ישוע עלי אדמות.‏

 המקרא עוזר לנו לחשב את אורכם של אותם ”‏שבעה עידנים”‏ נבואיים.‏ נאמר בו ששלושה ”‏מועדים”‏ וחצי שווים ל־260,‏1 יום.‏ לכן ”‏שבעה עידנים”‏,‏ או מועדים,‏ הם 260,‏1 כפול שתיים,‏ כלומר 520,‏2 יום (‏ההתגלות י״ב:‏6,‏ 14‏)‏.‏ אם נחיל על מקרה זה את הכלל הנבואי ”‏יום לשנה”‏,‏ אזי 520,‏2 הימים יהיו שווים ל־520,‏2 שנה.‏ לפיכך ’‏שבעת העידנים’‏,‏ או 520,‏2 השנים,‏ הסתיימו באוקטובר 1914 (‏במדבר י״ד:‏34;‏ יחזקאל ד׳:‏6‏)‏.‏