האם על המשיחיים לשמור את השבת?
תשובת המקרא
החובה לשמור את השבת אינה חלה על המשיחיים. הם כפופים ל”תורת המשיח”, שלא כוללת את חוק השבת (גלטים ו׳:2; קולוסים ב׳:16, 17). כיצד נוכל להיות בטוחים בכך? ראשית, כדאי לבדוק מהו מקור השבת.
מהי השבת?
המילה ”שבָּת” נגזרת משם הפועל ”לשבות”, שמשמעו ”לנוח; לחדול מעבודה”. במקרא היא מופיעה לראשונה במסגרת חוקים שונים שניתנו לבני ישראל (שמות ט״ז:23). לדוגמה, הדיבר הרביעי בעשרת הדיברות הוא: ”זכור את יום השבת לקדשו. שישה ימים תעבוד ותעשה את כל מלאכתך, אך היום השביעי שבת ליהוה אלוהיך. לא תעשה כל מלאכה” (שמות כ׳:8–10). השבת החלה עם שקיעת החמה ביום שישי והסתיימה עם שקיעת השמש ביום שבת. במהלכה נאסר על בני ישראל לצאת מסביבת מגוריהם, להדליק אש, לקושש עצים ולשאת משאות כבדים (שמות ט״ז:29; ל״ה:3; במדבר ט״ו:32–36; ירמיהו י״ז:21). חילול השבת היה בגדר עבירה חמורה (שמות ל״א:15).
לא רק היום השביעי נקרא שבת. גם ימים נוספים בלוח השנה היהודי, וכמו כן השנה השביעית והשנה ה־50, נקראו שבתות. בשנת השמיטה ובשנת היובל היה על בני ישראל לתת לאדמה לנוח ונאסר עליהם לגבות חובות (ויקרא ט״ז:29–31; כ״ג:6, 7, 32; כ״ה:4, 11–14; דברים ט״ו:1–3).
קורבן הכופר של ישוע ייתר את חוק שמירת השבת
מדוע שמירת השבת לא חלה על המשיחיים?
חוק שמירת השבת חל בעבר רק על מי שהיו כפופים לברית התורה (דברים ה׳:2, 3; יחזקאל כ׳:10–12). אלוהים מעולם לא דרש מאנשים אחרים לשמור את השבת. בסופו של דבר, אפילו היהודים שוחררו מחובה זו כשקורבן הכופר של ישוע המשיח ביטל את תורת משה, כולל את עשרת הדיברות (רומים ז׳:6, 7; י׳:4; גלטים ג׳:24, 25; אפסים ב׳:15). במקום לקיים את תורת משה, המשיחיים נצטוו מעתה והלאה לקיים תורה נעלה בהרבה — תורת האהבה (רומים י״ג:9, 10; עברים ח׳:13).
תפיסות מוטעות לגבי השבת
תפיסה מוטעית: אלוהים כונן את השבת כאשר שבת מכל מלאכה ביום הבריאה השביעי.
עובדה: במקרא כתוב ש”אלוהים בירך את היום השביעי וקידש אותו, כי בו שבת אלוהים מכל מלאכתו אשר ברא, מכל מה שקבע לעשות” (בראשית ב׳:3). הפסוק אינו מכיל חוק שאלוהים ייעד לאדם, אלא הצהרה פשוטה לפיה חדל לברוא ביום הבריאה השביעי. במקרא לא מוזכר אף אדם ששמר את השבת לפני ימי משה.
תפיסה מוטעית: בני ישראל היו תחת חוק השבת עוד לפני שקיבלו את התורה.
עובדה: משה אמר לבני ישראל: ”יהוה אלוהינו כרת עימנו ברית בחורב”, האזור שליד הר סיני. ברית זו כללה גם את חוק השבת (דברים ה׳:2, 12). מהכתוב עולה שעד אז בני ישראל לא הכירו אף חוק שנוגע לשבת. אלוהים אמר לבני ישראל שהשבת נועדה להזכיר להם את יציאת מצרים. אם כך, מה ההיגיון בזה אם הם שמרו את השבת עוד בהיותם במצרים? (דברים ה׳:15) כמו כן, מדוע היה צריך להורות להם במפורש שלא ללקט מָן בשבת? (שמות ט״ז:25–30) וגם, אם הם באמת היו תחת חוק שבת כלשהו, איך ייתכן שהם לא ידעו מה לעשות בפעם הראשונה שראו אדם שהפר את השבת? (שמות ט״ז:25–30).
תפיסה מוטעית: השבת היא ברית עולם, לכן עדיין יש לשמור אותה.
עובדה: המקרא אכן מציג את השבת כ”ברית עולם” (שמות ל״א:16). עם זאת, המונח ”עולם” אינו בהכרח מתאר רק תקופת זמן אינסופית. מילה זו יכולה לעיתים להתייחס גם ל”תקופה עתידית בלתי מוגדרת”. המקרא אומר, למשל, שהכהונה בעם ישראל תהיה ”כהונת עולם”, אף שבפועל אלוהים הביא לסיומה לפני כ־000,2 שנה (שמות מ׳:15; עברים ז׳:11, 12).
תפיסה מוטעית: על המשיחיים לשמור שבת מפני שישוע שמר אותה.
עובדה: נכון, ישוע שמר שבת. אך הוא עשה זאת רק מכיוון שכיהודי היה כפוף לתורת משה כבר מלידתו (גלטים ד׳:4). לאחר מותו פג תוקפה של התורה, ולא היה עוד צורך לשמור את חוקיה — וכיוצא בזה, גם את חוק השבת (קולוסים ב׳:13, 14).
תפיסה מוטעית: השליח פאולוס שמר את השבת גם לאחר שהפך למשיחי.
עובדה: פאולוס אומנם נכנס לבתי כנסת בשבתות, אך לא כדי להשתתף בתפילות היהודים שמילאו אותם (מעשי השליחים י״ג:14; י״ז:1–3; י״ח:4). באותה תקופה היה נהוג להזמין לבתי הכנסת אורחים כדי שיישאו דרשות, ופאולוס ניצל את ההזדמנות כדי להכריז את הבשורה הטובה (מעשי השליחים י״ג:15, 32). ראוי גם לציין שפאולוס בישר ”מדי יום”, ולא רק בימי שבת (מעשי השליחים י״ז:17).
תפיסה מוטעית: המשיחיים צריכים לקיים את חוק השבת ביום ראשון.
עובדה: אין במקרא כולו ולו חוק אחד המצווה על המשיחיים לייחד את היום הראשון של השבוע למנוחה או לעבודת אלוהים. בעיני המשיחיים במאה הראשונה לא היה שום הבדל בין יום ראשון לבין שאר ימות השבוע. האנציקלופדיה הבינלאומית הסטנדרטית למקרא (אנג׳) מציינת: ”רק במאה הרביעית לספירה החלו להחיל על יום ראשון את מאפייני השבת, כאשר [הקיסר הרומי עובד האלילים] קונסטנטין אסר ביצוע עבודות שונות ביום ראשון”. a
אבל מה באשר לקטעים במקרא מהם ניתן להסיק שיום ראשון היה יום מיוחד? למשל, מסופר שהשליח פאולוס סעד ”ביום הראשון בשבוע” יחד עם אחיו לאמונה (מעשי השליחים כ׳:7). נכון, אבל הוא עשה זאת ביום ראשון כי למוחרת, ביום שני, הוא היה צריך לצאת לדרכו. קטע נוסף נוגע לאיסוף התרומות, שם פאולוס מורה למשיחיים להפריש תרומה מדי יום ראשון בשבוע למען אחיהם לאמונה. אך זו הייתה רק הצעה פרקטית להקצאת משאבים מהתקציב האישי כבר בתחילת השבוע. כמו כן, התרומות נשמרו בבתי האחים, ולא נאספו במקום התכנסות משותף (קורינתים א׳. ט״ז:1, 2).
תפיסה מוטעית: אין זה ראוי להקצות יום אחד בשבוע למנוחה ולעבודת אלוהים.
עובדה: המקרא מותיר את ההחלטה הזו בידי כל משיחי (רומים י״ד:5).
a ראה גם: האנציקלופדיה הקתולית החדשה, מהדורה שנייה, כרך 13, עמוד 608 (אנג׳).
אולי יעניין אותך גם
תשובות לשאלות מקראיות
מה הם עשרת הדיברות?
למי הם ניתנו? האם המשיחיים צריכים לקיים את עשרת הדיברות?
המצפה
האם התורה שניתנה לעם ישראל הייתה צודקת והוגנת?
ארבעה עקרונות חשובים הנחו את השופטים בעם ישראל.
