כיצד נראה ישוע?
תשובת המקרא
איש אינו יודע איך בדיוק נראה ישוע, מפני שהמראה החיצוני שלו אינו מתואר במקרא. עובדה זו מצביעה על כך שאין זה משנה כיצד נראה ישוע. אולם המקרא מספק כמה פרטים כלליים לגבי המראה החיצוני של ישוע.
מאפיינים כלליים: ישוע היה יהודי, ועל כן הוא ודאי ירש מאמו מאפיינים המשותפים לעמים השמיים (עברים ז׳:14). אין סיבה להניח שהוא ניחן במאפיינים יוצאי דופן. פעם אחת הוא עלה בחשאי לירושלים מהגליל בלי שהבחינו בו (יוחנן ז׳:10, 11). הוא גם לא התבלט מבין שליחיו הקרובים. כזכור, כאשר בא המון חמוש לעצור את ישוע, יהודה איש קריות צריך היה לעזור להמון לזהותו (מתי כ״ו:47–49).
אורך השיער: אין זה סביר שלישוע היה שיער ארוך מפני שבמקרא נאמר: ”אין זה אלא טבעי להחשיב זאת כחרפה לאיש אם שערו ארוך” (קורינתים א׳. י״א:14).
זקן: לישוע היה זקן. הוא קיים את התורה, שבה הופיע האיסור: ”לא תשחית את פאת זקנך” (ויקרא י״ט:27; גלטים ד׳:4). נוסף על כך, בנבואה במקרא המתארת את סבלותיו של ישוע, הוא מתואר כבעל זקן (ישעיהו נ׳:6).
מבנה הגוף: מן התיעוד המקראי עולה כי ישוע היה אדם חסון. במסגרת שירותו הוא הלך אינספור קילומטרים (מתי ט׳:35). הוא טיהר את בית המקדש פעמיים והפך את שולחנות מחליפי הכספים. באחד המקרים הוא גם גירש משם את הצאן והבקר באמצעות שוט (לוקס י״ט:45, 46; יוחנן ב׳:14, 15). באנציקלופדיה אחת נאמר: ”התיאור הכללי של ספרי הבשורה מצייר [את ישוע] כאדם חסון, נמרץ ובריא” (Cyclopedia McClintock and Strong’s, כרך 4, עמוד 884).
הבעות הפנים: ישוע היה אדם חם ומלא חמלה, ואין ספק שהבעות פניו שיקפו זאת (מתי י״א:28, 29). אנשים מכל הסוגים נהגו לפנות אליו כדי לקבל נחמה ועזרה (לוקס ה׳:12, 13; ז׳:37, 38). אפילו ילדים חשו בנוח בחברתו (מתי י״ט:13–15; מרקוס ט׳:35–37).
תפיסות מוטעות לגבי המראה של ישוע
תפיסה מוטעית: יש הסבורים שישוע היה ממוצא אפריקני מפני שבספר ההתגלות שערו מתואר כצמר וכפות רגליו ”כנחושת טהורה” (ההתגלות א׳:14, 15).
עובדה: ספר ההתגלות נמסר ”באותות” (ההתגלות א׳:1). הכתוב על אודות שערו ורגליו של ישוע מתאר בלשון סמלית את תכונותיו לאחר תחייתו, ולא את מראהו הגופני בהיותו עלי אדמות. כאשר נאמר בספר ההתגלות א׳:14 ש”ראשו ושערו היו לבנים כצמר לבן, כשלג”, הדגש הוא בצבע הלבן, ולא בצורת השיער. דימוי זה מסמל את החוכמה הנלווית לגיל (ההתגלות ג׳:14). אין להסיק מפסוק זה ששערו של ישוע היה במרקם צמר, בדיוק כפי שאין להסיק מכך שמרקמו היה כמו של שלג.
גם נאמר שכפות רגלי ישוע ”היו כנחושת טהורה הבוהקת בכבשן” (ההתגלות א׳:15). ועל אודות פניו נאמר שהן ”היו כשמש המאירה במלוא עוצמתה” (ההתגלות א׳:16). לאף גזע אין צבע עור המתאים לתיאורים הללו, ולכן המסקנה היא שזהו חזון סמלי המתאר את ישוע לאחר תחייתו, כשהוא ”שוכן באור שלא ניתן לקרוב אליו” (טימותיאוס א׳. ו׳:16).
תפיסה מוטעית: ישוע היה חלש ושברירי.
עובדה: ישוע התנהג כאדם גברי. לדוגמה, כשהגיע המון חמוש כדי לעצור אותו, הוא הזדהה בפניהם באומץ (יוחנן י״ח:4–8). אין ספק שהוא גם היה חזק מבחינה גופנית, משום שהוא היה נגר ונעזר בכלי מלאכה שדרשו כוח פיזי (מרקוס ו׳:3).
אם כן, מדוע היה זקוק ישוע לעזרה לשאת את עמוד ההוקעה שלו? מדוע הוא מת לפני האחרים שהוקעו לצדו? (לוקס כ״ג:26; יוחנן י״ט:31–33) היו כמה גורמים שהחלישו אותו מאוד מבחינה גופנית לפני הוצאתו להורג. הוא נותר ער במשך לילה שלם, בין היתר בשל מועקה נפשית (לוקס כ״ב:42–44). לאורך הלילה היהודים התאכזרו אליו, ולמחרת בבוקר הרומאים עינו אותו (מתי כ״ו:67, 68; יוחנן י״ט:1–3). סביר להניח שהגורמים הללו האיצו את מותו.
תפיסה מוטעית: ישוע תמיד היה קודר ועגמומי.
עובדה: ישוע שיקף בצורה מושלמת את תכונותיו של אביו השמימי, יהוה, המתואר במקרא בתור ”האל המאושר” (טימותיאוס א׳. א׳:11; יוחנן י״ד:9). למעשה, ישוע לימד את הזולת כיצד למצוא אושר (מתי ה׳:3–9; לוקס י״א:28). עובדות אלה מצביעות על כך שבדרך כלל פניו של ישוע הקרינו שמחה.