מהי רוח הקודש?
תשובת המקרא
רוח הקודש היא כוחו של אלוהים בפעולה, או כוחו הפעיל (מיכה ג׳:8; לוקס א׳:35). אלוהים שולח את רוחו על־ידי כך שהוא מעביר חלק מהאנרגיה שלו לכל מקום שהוא רואה לנכון כדי לממש את רצונו (תהלים ק״ד:30; קל״ט:7).
ברוב המקרים המילה ”רוח” ומקבילתה היוונית ”פְּנֶבְמָה” מתייחסות במקרא לכוחו הפעיל של אלוהים, רוח הקודש (בראשית א׳:2). אולם למילים הללו יש משמעויות נוספות במקרא:
נשימה (חבקוק ב׳:19; ההתגלות י״ג:15).
תנועה של זרם אוויר (בראשית ח׳:1; יוחנן ג׳:8).
כוח החיים של כל היצורים עלי אדמות (בראשית ו׳:17).
נטיית הלב או הגישה של האדם (במדבר י״ד:24).
ישויות רוחניות, כולל אלוהים והמלאכים (מלכים א׳. כ״ב:21; יוחנן ד׳:24).
בכל אחד מן המקרים הללו המילה ”רוח” מצביעה על דבר סמוי מן העין שיש לו השפעה גלויה. גם רוח אלוהים, ”בדומה לזרם האוויר, הנה סמויה מן העין, לא־גשמית ובעלת עוצמה” (המילון הפרשני למילים בברית החדשה מאת ו. א. וַין [אנג׳]).
בנוסף, המקרא מתייחס אל רוח קודשו של אלוהים כאל ”ידיו” ו’אצבעותיו’ (תהלים ח׳:3; י״ט:1; לוקס י״א:20; השווה מתי י״ב:28). כשם שאיש מלאכה משתמש בידיו ובאצבעותיו כדי לבצע את עבודתו, כך אלוהים השתמש ברוחו כדי:
לברוא את היקום (תהלים ל״ג:6; ישעיהו ס״ו:1, 2).
להביא לכתיבת המקרא (פטרוס ב׳. א׳:20, 21).
לאפשר למשרתיו מימי קדם לחולל נסים ולהכריז את מסריו בקנאות (לוקס ד׳:18; מעשי השליחים א׳:8; קורינתים א׳. י״ב:4–11).
לעזור לעושי רצונו לפתח תכונות טובות (גלטים ה׳:22, 23).
רוח הקודש אינה ישות
העובדה שרוח אלוהים מתוארת במקרא כ”ידיו”, ’אצבעותיו’ ו’רוח אפיו’ של אלוהים מעידה על כך שרוח הקודש אינה ישות (שמות ט״ו:8, 10). ידיו של איש מלאכה אינן יכולות לתפקד בנפרד משכלו וגופו; בדומה לכך, רוח קודשו של אלוהים יכולה לפעול רק בהכוונתו (לוקס י״א:13). יתר על כן, רוח אלוהים מדומה במקרא למים ומוזכרת באותה רשימה עם אמונה וידע. ההשוואות הללו מצביעות על כך שרוח הקודש היא כוח נטול אישיות (ישעיהו מ״ד:3; מעשי השליחים ו׳:5; קורינתים ב׳. ו׳:6).
המקרא מגלה את שמותיהם של יהוה אלוהים ובנו ישוע המשיח; אולם בשום מקום במקרא לא נאמר שלרוח הקודש יש שם (ישעיהו מ״ב:8; לוקס א׳:31). לפני שמת סטפנוס על מזבח אמונתו כמשיחי, הוא קיבל באורח נס חזון שמימי, ובו ראה רק שתי ישויות, ולא שלוש. המקרא מציין: ”בהיותו מלא ברוח הקודש, הביט [סטפנוס] השמיימה וראה את כבוד אלוהים ואת ישוע עומד לימין אלוהים” (מעשי השליחים ז׳:55). רוח הקודש, בתור כוחו הפעיל של אלוהים, אפשרה לסטפנוס לראות את החזון.
תפיסות מוטעות לגבי רוח הקודש
תפיסה מוטעית: רוח הקודש היא ישות והיא חלק מהשילוש, כנאמר ביוחנן א׳. ה׳:7, 8 בתרגום המלך ג׳יימס.
עובדה: על־פי תרגום המלך ג׳יימס, ביוחנן א׳. ה׳:7, 8 נאמר: ”בשמיים האב, הדבר ורוח הקודש ושלושתם אחד המה. ושלושה המה המעידים בארץ”. אולם חוקרים מצאו שהמילים הללו לא נכתבו על־ידי השליח יוחנן, והן אינן צריכות להיכלל במקרא. פרופסור ברוס מ. מצגר כתב: ”זוהי עובדה מוגמרת שהמילים הללו הן זיוף ושאין להן מקום בברית החדשה” (פרשנות הנוסח של הברית החדשה ביוונית [אנג׳]).
תפיסה מוטעית: המקרא משתמש בהאנשה בהתייחסו לרוח הקודש, והדבר מצביע על כך שהיא ישות.
עובדה: כתבי־הקודש משתמשים לעיתים בהאנשה בהתייחסם לרוח הקודש, אך הדבר אינו מוכיח שהיא ישות. המקרא גם מאניש את החוכמה, המוות והחטא (משלי א׳:20; רומים ה׳:17, 21). למשל, נאמר על החוכמה שהיא עושה ’מעשים’ ושיש לה ’ילדים’. כמו כן, החטא מתואר כמי שמפתה, ממית ומעורר חמדנות (מתי י״א:19; לוקס ז׳:35; רומים ז׳:8, 11).
באופן דומה, כאשר השליח יוחנן ציטט את ישוע, הוא האניש את רוח הקודש וכינה אותה ”עוזר” (פָּרָקְלֶטוֹס) היכול להראות דברים, להדריך, לדבר, לשמוע, להודיע, לפאר ולקבל (יוחנן ט״ז:7–15). מעניין לציין שבמקרים אחרים שבהם התייחס יוחנן לרוח הקודש הוא השתמש במילה ”פְּנֶבְמָה”, שהיא שם עצם סתמי, ובכינוי גוף ללא מין דקדוקי (יוחנן י״ד:16, 17).
תפיסה מוטעית: מן הדרישה להיטבל בשם רוח הקודש עולה שהיא ישות.
עובדה: המקרא לפעמים משתמש במילה ”בשם” כשהכוונה היא ”בכוחו של...” או ”בסמכותו של...” (דברים י״ח:5, 19–22; אסתר ח׳:10). עד היום אנו משתמשים במילה ”בשם” בצורה זו, למשל בביטוי ”בשם החוק”. ביטוי זה אינו מצביע על כך שהחוק הוא ישות חיה. בדומה לכך, אדם שנטבל ”בשם” רוח הקודש מכיר בכוחה ובתפקידה במימוש רצון אלוהים (מתי כ״ח:19).
תפיסה מוטעית: שליחיו של ישוע ומשיחיים קדומים אחרים האמינו שרוח הקודש היא ישות.
עובדה: תפיסה זו אינה נכונה גם על־פי המקרא וגם על־פי ההיסטוריה. לדברי אנציקלופדיה בריטניקה (אנג׳): ”ההגדרה שרוח הקודש היא ישות אלוהית בפני עצמה... גובשה בוועידת קונסטנטינופוליס בשנת 381 לספירה”. היה זה למעלה מ־250 שנה לאחר מותו של אחרון השליחים.