מעשה אחד של טוב לב משיחי
בעיירה קטנה בגוג’רט, הודו, נטבל אביו של ג’ון כאחד מעדי־יהוה בשלהי שנות ה־50. ג’ון, אמו וחמשת אחיו ואחיותיו היו כולם קתולים אדוקים, ולכן הם התנגדו לאמונתו של האב.
יום אחד ביקש האב מג’ון להעביר מעטפה לאח מהקהילה. אולם באותו הבוקר נחתך ג’ון חתך עמוק באצבעו כשפתח מכסה של פחית גדולה. בכל זאת, הוא רצה לציית לאביו, ולכן כרך חתיכת בד סביב אצבעו המדממת והלך למסור את המעטפה.
כאשר הגיע ג’ון ליעדו, אשת הנמען, שהייתה אחת מעדי־יהוה, לקחה את המעטפה. היא הבחינה שאצבעו של ג’ון פצועה והציעה לו עזרה. היא הוציאה ערכת עזרה ראשונה, ניקתה את הפצע בחומר מחטא וחבשה את האצבע. אחרי כן היא הכינה לג’ון תה חם וניהלה אתו שיחה ידידותית על המקרא.
בשלב זה כבר החלו להתפוגג דעותיו הקדומות של ג’ון על עדי־יהוה, והוא שאל אותה לגבי שני היבטים שבהם אמונתו שונה מזו של אביו – האם ישוע הוא אלוהים, והאם המשיחיים צריכים להתפלל למרים. תודות לכך שלמדה גוג’רטית, שפת אמו של ג’ון, היא השיבה לו על שאלותיו מתוך המקרא ונתנה לו את הספרון ”בשורה זו של המלכות”.
בהמשך, בשעה שקרא את הספרון, הרגיש ג’ון שלראשונה בחייו הוא נחשף לאמת המקראית. הוא פנה לכומר שלו ושאל אותו את אותן שתי השאלות. עד מהרה יצא הכומר מכליו, זרק עליו ספר מקרא וצעק: ”הפכת לשטן! הראה לי איפה כתוב במקרא שישוע הוא לא אלוהים. הראה לי איפה כתוב שאסור לך לסגוד למרים. הראה לי!” ג’ון היה בהלם מהתנהגותו של הכומר ואמר לו: ”כף רגלי לעולם לא תדרוך יותר בכנסייה קתולית!” והוא אכן עמד בהבטחתו.
ג’ון החל ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה, נקט עמדה לצד עבודת אלוהים האמיתית והתחיל לשרת את יהוה. לימים חברי משפחה נוספים נהגו כמותו. לג’ון נותרה צלקת על אצבע יד ימינו, במקום שבו חתך את עצמו לפני כ־60 שנה. הוא נזכר לטובה באותו מעשה של טוב לב משיחי שמשך אותו לעבודת אלוהים הטהורה (קור”ב ו’:4, 6).
