אנשים מחזיקים בדעות קדומות לגבי אחרים לא רק בשל הבדלי לאום,‏ גזע ושפה,‏ אלא גם בשל הבדלי דת,‏ מין ומעמד חברתי.‏ יש המגבשים דעה שלילית על אחרים על בסיס קריטריונים כמו גיל,‏ השכלה,‏ מגבלות גופניות או מראה חיצוני.‏ אך בכל זאת הם משוכנעים שהם חפים מדעות קדומות.‏

האם ייתכן שנדבקת בווירוס הדעות הקדומות?‏ רובנו מסוגלים להבחין בקלות בדעות קדומות אצל אחרים,‏ אבל מתקשים לראות אם הן מקננות בתוכנו.‏ לאמיתו של דבר,‏ לכולנו יש דעות קדומות במידה זו או אחרת.‏ לדברי דיוויד ויליאמס,‏ פרופסור לסוציולוגיה,‏ כשאנשים פוגשים אדם המשתייך לקבוצה שיש להם דעה שלילית עליה,‏ ”הם מתייחסים אליו בצורה שונה מבלי להיות מודעים לכך בכלל”.‏

לדוגמה,‏ יוֹביצָה,‏ המתגורר באחת ממדינות הבלקן,‏ מספר על רגשותיו לגבי קבוצת מיעוט בארצו.‏ ”חשבתי שאין אפילו אדם טוב אחד בקבוצה הזאת”,‏ הוא מודה.‏ ”אבל לא חשבתי שיש לי דעות קדומות.‏ אמרתי לעצמי,‏ ’‏מה לעשות,‏ זאת פשוט עובדה שהם כאלה’‏”.‏

ממשלות רבות מחוקקות חוקים נגד גזענות ואפליה.‏ אבל זה לא שם סוף לדעות הקדומות.‏ מדוע?‏ משום שהחוקים האלה משפיעים רק על מעשיו של האדם,‏ אך הם לא יכולים לשנות את מחשבותיו ורגשותיו.‏ ודעות קדומות מתחילות בשכל ובלב.‏ האם זה אומר שהמאבק בדעות הקדומות הוא קרב אבוד?‏ האם קיים מרפא לדעות הקדומות?‏