ציפורים מצויות בכל חלקי העולם, ובהשוואה לבעלי חיים אחרים קל מאוד לצפות בהן בטבע. ישנן ציפורים בשלל צורות וצבעים. הן משמיעות מגוון קריאות וקולות, ולכל אחת התנהגות ייחודית ומשעשעת משלה. לכן צפייה בציפורים יכולה להיות בילוי מהנה ומספק.‏

ניתן לעקוב אחר שגרת יומן של ציפורים שונות אפילו מבעד לחלון המטבח ולראות, למשל, שחרור החופר באדמה כדי למצוא תולעים, ירגזי מצוי המחפש חרקים, יונים המבצעים מופעי חיזור, סנונית הבונה ללא ליאות את הקן שלה וחוחית המאכילה את גוזליה הרעבים.‏

חלק מעופות השמיים מרשימים במיוחד, וביניהם העיט, הבז והנץ המשקיפים על הארץ בעודם דואים במרומים. לעומתם, ציפורים אחרות משעשעות: דרורים המתחרים על פיסת מזון, יונים המנפחים את החזה כדי להרשים נקבה אדישה או להקה צווחנית של תוכי קקדו בצבעי אפור־ורוד התלויים הפוך על חוט חשמל רופף לאחר שאיבדו את שיווי משקלם. כמו כן, זהו מחזה מרהיב לראות עופות נודדים — כמו חסידות, עגורים ואווזים — החולפים מעלה בשמיים. במשך אלפי  שנים התבוננו בני האדם בציפורים נודדות והתפעלו מיכולתן לנווט למרחקים עצומים בדייקנות מפליאה. הבורא עצמו אף ציין לגביהן: ”חסידה בשמיים ידעה מועדיה, ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה” (‏ירמיהו ח’:7‏).‏

במקרא יש התייחסויות רבות לציפורים, וברוב המקרים הן מוזכרות כדי להקנות לקחים חשובים. לדוגמה, כאשר דיבר אלוהים אל איוב הוא הזכיר את בת היענה וציין שבריצתה המהירה היא שמה לשחוק את ’הסוס ורוכבו’‏ * (‏איוב ל”ט:13,‏ 18‏). אלוהים גם שאל את איוב: ”המבינתך יאבר [יפרוש כנפיו] נץ, ... אם על פיך יגביה נשר?” (‏איוב ל”ט:26, 27‏) מה אנו לומדים מכך? עופות השמיים מסוגלים לבצע ביצועים מדהימים ללא כל עזרה מצדנו. יכולותיהם מעידות על חוכמתו של אלוהים, ולא על חוכמתנו אנו.‏

שלמה המלך כתב על ”קול התור” שמכריז על בואו של האביב (‏שיר השירים ב’:12‏). אחד ממחברי התהלים התייחס גם הוא לציפורים כשתיאר את רצונו העז לשרת במקדש אלוהים. הוא אמר בשמץ של קנאה: ”גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, אשר שתה [הניחה] אפרוחיה את [ליד] מזבחותיך, יהוה” (‏תהלים פ”ד:2–4‏).‏

כמה מהאמירות היפות ביותר לגבי ציפורים יצאו מפיו של ישוע המשיח. תן דעתך לכתוב במתי ו’:26‏: ”התבוננו היטב בעופות השמיים; הם אינם זורעים או קוצרים או אוספים אל אסמים, והנה אביכם שבשמיים מכלכל אותם. האינכם יקרים מהם?” מילים מחממות לב אלה נוסכות בכל תלמידי ישוע את הביטחון שהם יקרים בעיני אלוהים ומזכירות להם שהם לא צריכים לדאוג איך ישיגו את צורכי מחייתם (‏מתי ו’:31–33‏).‏

כיום צפייה בציפורים היא פעילות פנאי נפוצה, ואין תמה בכך, שהרי איך אפשר שלא להתרשם מתעלוליהן, יופיין, שירתן וטקסי החיזור שלהן? אך חשוב מכך, אם מתבוננים בציפורים בתשומת לב, יכולים ללמוד לקחים חיוניים לחיים. האם ’תתבונן היטב בעופות השמיים’?‏