האם אי פעם חלפה במוחך אחת המחשבות האלה? כשהשגת את מטרתך, האם שמחתך האריכה ימים או דעכה תוך זמן קצר? אין ספק שזה משמח להשיג מטרה כלשהי או לרכוש דבר שחפצנו בו, אך תחושת האושר הזו עלולה להתפוגג במהרה. אושר ממושך אינו תלוי רק בהישגים או בנכסים. אדרבה, בדומה לבריאות גופנית, אושר אמיתי תלוי במספר גורמים.‏

כל אחד מאתנו יחיד ומיוחד. מה שמשמח אותך לא בהכרח מסב אושר לאחר. כמו כן, אנו משתנים עם הגיל. אולם ממחקרים עולה שגורמים מסוימים תורמים לתחושת אושר יותר מגורמים אחרים. לדוגמה, נמצא שאנשים החווים אושר אמיתי הם אנשים שיודעים להסתפק בחלקם, נמנעים מלקנא באחרים, מגלים אהבה כלפי הזולת ומפתחים חוסן רגשי ונפשי. הבה נראה מדוע.‏

אחד מכותבי המקרא, שהיה בקיא בטבע האדם, ציין שהכסף מספק הגנה. עם זאת, הוא גם כתב: ”אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון [עושר רב] לא [ישבע] תבואה. גם זה הבל” (‏קהלת ה’:9; ז’:12‏). מהי כוונת דבריו? אנו אומנם זקוקים לכסף כדי להתקיים, אך עלינו להישמר מחמדנות מכיוון שהיא אינה יודעת שובע. שלמה המלך, שכתב את הדברים הללו, ניסה לבדוק אם עושר וחיי מותרות מובילים לאושר אמיתי. ”כל אשר שאלו עיניי לא אצלתי מהם”, הוא כתב. ”לא מנעתי את לבי מכל שמחה” (‏קהלת א’:13; ב’:10‏).‏

שלמה צבר עושר רב, בנה בתים מפוארים, נטע פרדסים וגנים יפים ועשה לו בריכות מים. עמדו לרשותו משרתים רבים. הוא השיג כל דבר שחפצה נפשו. לאיזו מסקנה הגיע? הוא ראה שהדברים הללו הסבו לו מידה מסוימת של שמחה, אך לא לזמן רב. הוא ציין: ”הכול הבל... ואין יתרון”, כלומר אין ערך ממשי לדברים הללו. הוא אפילו התחיל לשנוא את החיים (‏קהלת ב’:11,‏ 17, 18‏). שלמה הבין שחיי נהנתנות מובילים בסופו של דבר לריקנות ולחוסר הגשמה.‏ *

האם מחקרים מודרניים תומכים בדברי החוכמה שכתב שלמה בימי קדם? מאמר שהתפרסם בכתב עת העוסק בחקר האושר (Journal of Happiness Studies) ציין ש”לאחר שהאדם משיג את צרכיו הבסיסיים, הכנסה נוספת אינה הופכת אותו למאושר יותר”. למעשה, מממצאים עולה שצרכנות מופרזת, בייחוד כשהיא באה על חשבון ערכי מוסר וערכים רוחניים, עלולה לפגוע באושרו של האדם.‏

עיקרון מקראי: ‏”יהיה אורח חייכם ללא אהבת כסף ושמחו בחלקכם” ‏(‏עברים י”ג:5‏).‏

הקנאה מוגדרת כ”רגש של מרירות וכעס שחש אדם בעקבות יתרון שיש לרעהו, רגש המלווה בשאיפה להשיג את אותו יתרון”. הקנאה עלולה להשתלט על חייו של הפרט כמו גידול ממאיר ולגזול את אושרו. כיצד עלולה הקנאה להכות שורשים בלבנו? כיצד נוכל לדעת אם מתפתחת בנו קנאה? כיצד נוכל לשרש אותה מתוכנו?‏

לדברי האנציקלופדיה לפסיכולוגיה חברתית ‏(Encyclopedia of Social Psychology) אנשים נוטים לקנא במי שדומים להם מבחינת גיל, ניסיון חיים, מעמד חברתי וכדומה. לדוגמה, סביר להניח שאיש מכירות לא יקנא בכוכב קולנוע מפורסם, אך הוא עשוי לקנא באיש מכירות מוצלח ממנו.‏

מספר שרים בכירים בפרס הקדומה לא קינאו במלך, אלא בשר מצליח ששמו דניאל. הם כל כך קינאו בהצלחתו שהם זממו להרגו. אך מזימתם כשלה (‏דניאל ו’:2–25‏). ”חשוב להכיר בטבעה ההרסני של הקנאה”, נאמר  באותה אנציקלופדיה. ”בשל טבעה ההרסני ברור מדוע עמדה הקנאה מאחורי מעשי איבה כה רבים לאורך ההיסטוריה”.‏ *

כיצד תוכל לדעת אם מתפתחת בלבך קנאה? שאל את עצמך: ’האם הצלחתו של האחר גורמת לי לחוש שמחה או רגשי נחיתות? כאשר אח, תלמיד מוכשר או עמית לעבודה נכשל בדבר מסוים, האם אני חש עצב או שמחה?’ אם השבת ”רגשי נחיתות” ו”שמחה”, קרוב לוודאי שמקננת בלבך קנאה (‏בראשית כ”ו:12–14‏). לדברי האנציקלופדיה לפסיכולוגיה חברתית, ‏”הקנאה היא כמו רעל שמונע מהאדם ליהנות מהדברים הטובים בחייו ומקשה עליו להעריך את המתנות הרבות שמזמנים לו החיים. ... תחושות כאלה כלל לא תורמות לאושר”.‏

נוכל לגבור על הקנאה על־ידי כך שנטפח ענווה אמיתית וצניעות. תכונות אלה יסייעו לנו להוקיר את היכולות והמעלות של הזולת. במקרא נאמר: ”אל תעשו דבר מתוך יריבות או מתוך חשיבות עצמית, אלא בשפלות רוח החשיבו את האחרים לנעלים מכם” (‏פיליפים ב’:3‏).‏

עיקרון מקראי: ‏”בל נהיה אנשים מלאי חשיבות עצמית המעודדים תחרותיות ומקנאים זה בזה” ‏(‏גלטים ה’:26‏).‏

על־פי הספר פסיכולוגיה חברתית ‏(Social Psychology) ”לתחושות שיש לאנשים לגבי היחסים שלהם עם אחרים יש השפעה גדולה יותר על רמת הסיפוק שלהם בחיים מכפי שיש לעבודה, להכנסה, לקהילה או אף למצב הבריאותי שלהם”. במילים פשוטות, כדי לחוות אושר אמיתי, בני אדם צריכים לתת ולקבל אהבה. ”אם... לא תהיה בי אהבה, אהיה כאין וכאפס”, אמר אחד מכותבי המקרא (‏קורינתים א’. י”ג:2‏).‏

לעולם אין זה מאוחר מדי ללמוד לתת ולקבל אהבה. לדוגמה, אביה של ונסה היה אדם אלים ואלכוהוליסט. כאשר הייתה בת 14 היא ברחה מהבית וגרה אצל משפחות אומנות. בשלב מסוים היא הגיעה לבית מחסה ששררו בו תנאים קשים. שם היא התחננה לאלוהים לעזרה. לאחר מכן, אולי כמענה לתפילתה, היא עברה להתגורר אצל משפחה שחיה בהתאם לעקרונות המקרא לפיהם ”האהבה סבלנית וטובת לב” (‏קורינתים א’. י”ג:4‏). האווירה הטובה בבית והדברים שלמדה מתוך המקרא עזרו לה לאחות את פצעיה הרגשיים, ועם הזמן מצבה הנפשי השתפר מאוד. היא מספרת: ”בבית־הספר הציונים שלי טיפסו ממספיק בקושי ונכשל לטוב ומצוין”.‏

לוונסה עדיין יש צלקות רגשיות. למרות זאת, כיום היא נשואה באושר והיא אם לשתי בנות.‏

עיקרון מקראי: ‏”לִבשו אהבה, שכן היא קשר מושלם של אחדות” ‏(‏קולוסים ג’:14‏).‏

לאף אחד אין חיים נטולי בעיות. כפי שנאמר במקרא, יש ”עת לבכות” ו”עת ספוד” (‏קהלת ג’:4‏). אם נפתח חוסן נפשי, הדבר יסייע לנו לעבור בהצלחה זמנים קשים ולשמור על גישה חיובית. תן דעתך לדוגמתן של קרול ומילדרד.‏

קרול סובלת מניוון עמוד השדרה, סוכרת, דום נשימה בשינה וניוון מקולרי שגרם לה לעיוורון בעין שמאל. אך היא אומרת: ”אני מנסה לא לתת לתחושת הייאוש לאחוז בי לזמן רב מדי. אני מרשה לעצמי לעשות ’מסיבת רחמים’ קטנה. אבל אחר כך אני מפסיקה להתמקד בעצמי ומודה לאלוהים על מה שאני עדיין מסוגלת לעשות, במיוחד עבור אחרים”.‏

גם מילדרד סובלת ממספר מחלות, לרבות דלקת מפרקים, סרטן השד וסוכרת. אולם בדומה לקרול, היא מנסה לא להתמקד בבעיותיה. ”למדתי לאהוב את הזולת ולנחם את החולים, וזה עוזר גם לי”, היא כותבת. ”למעשה, שמתי לב שכאשר אני מעודדת אחרים, אני כבר לא מודאגת מהבעיות שלי”.‏

כמובן, לשתי הנשים הללו חשוב לקבל טיפול רפואי טוב. אך הן אינן שקועות כל כולן בדאגה לבריאותן, אלא מנסות לשמור על גישה חיובית ולנצל את זמנן בצורה הטובה ביותר. כתוצאה מכך, יש להן שמחה פנימית, ואף אחד אינו יכול לגזול אותה מהן. בנוסף, הן זוכות לאהבה רבה מצד הסובבים אותן ומהוות מקור עידוד עבור מי שמתמודדים עם קשיים.‏

עיקרון מקראי: ‏”אשרי האיש המחזיק מעמד בניסיון, כי לאחר שייחשב לרצוי יקבל את כתר החיים” ‏(‏יעקב א’:12‏).‏

מי שמיישמים את החוכמה המקראית נוכחים באמיתות המילים: ”עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר” (‏משלי ג’:13–18‏). אנו מעודדים אותך ליישם את העצות הנבונות שבמקרא ולהיווכח בכך בעצמך. אחרי הכול, מחברו של ספר קדוש זה‏, המכונה ”האל המאושר”, חפץ שגם אתה תהיה מאושר (‏טימותיאוס א’. א’:11‏).‏