הוא נאבק בפחדים ובספקות
לך בעקבות אמונתם
הוא נאבק בפחדים ובספקות
פטרוס חתר בכל כוחו ותלה עיניו בחשכת הליל. האם מה שראה היה אור שהחל להפציע באופק המזרחי ובישר סוף סוף את עלות השחר? שרירי גוו וכתפיו ייסרו אותו כתוצאה משעות חתירה ארוכות. הרוח פרעה את שערו וחוללה סערה בים כינרת. בזה אחר זה התנפצו הגלים אל חרטומה של סירת הדייגים, והוא ספג את רסיסי המים הקרים. הוא לא חדל מחתירתו.
פטרוס ושותפיו השאירו את ישוע לבדו בחוף היכן שהוא. באותו היום, ראו כיצד האכיל ישוע אלפי אנשים שהיו רעים, כשכל מה שהיה ברשותו הוא מעט כיכרות לחם ודגים. בתגובה לנס רצה ההמון להמליך אותו, אך ישוע לא רצה להיות מעורב בעניינים פוליטיים. יתרה מזו, הוא אף גמר אומר לעזור לתלמידיו להימנע מלפתח שאיפות דומות. בשעה שחמק מן ההמון, דחק ישוע בתלמידיו להיכנס לסירה ולהפליג אל הצד השני, ואילו הוא יצא לבדו אל ההר כדי להתפלל (מרקוס ו׳:35–45; יוחנן ו׳:14, 15).
ירח כמעט מלא היה תלוי גבוה מעל לראשם של התלמידים כאשר עלו לסירה; עתה הוא צלל לו לאיטו אל עבר האופק המערבי. למרות זאת, התלמידים לא הצליחו להרחיק יותר מקילומטרים ספורים. החתירה המאומצת, יללות הרוח שנשבה ללא הפסק ושאון הגלים הסוערים היקשו עליהם לנהל שיחה. פטרוס, ככל הנראה, שקע אז במחשבות.
והיה לו הרבה על מה לחשוב! הוא התלווה לישוע מנצרת יותר משנתיים שהיו רצופות אירועים. הוא אומנם למד רבות, אך היה לו עוד הרבה מה ללמוד. נכונותו לעשות כן — להיאבק במכשולים כמו ספקות ופחדים — הופכת אותו לדמות שבהחלט ראוי שנלך בעקבותיה. הבה נראה כיצד.
”מצאנו את המשיח”!
פטרוס לעולם לא ישכח את היום שבו פגש את ישוע מנצרת. אחיו, אנדרי, היה הראשון שבישר לו את הבשורה המדהימה: ”מצאנו את המשיח”. מילים אלו שינו את חייו של פטרוס, והם לא ישובו להיות עוד כשהיו (יוחנן א׳:41).
פטרוס התגורר בכפר נחום, עיר לחופה של הכינרת. הוא ואנדרי היו שותפים בעסקי הדיג עם יעקב ויוחנן בני זבדי. עם בני ביתו של פטרוס נמנו לא רק אשתו, אלא גם חמותו ואחיו אנדרי, וכדי לפרנסם נדרשו ממנו בוודאי כוחות, תושייה ועמל רב. אנו יכולים לתאר לעצמנו את הלילות הארוכים והרבים שתבעה ממנו עבודת הדיג — הגברים פרשו את המכמורות בין שתי סירות ואחר כך העלו אליהן את כל הדגים שהים סיפק להם. אנו יכולים גם לדמיין את שעות היום המייגעות; היה עליהם למיין את הדגים ולמכור אותם, לתקן את הרשתות ולנקות אותן.
המקרא מספר לנו כי אנדרי היה אחד מתלמידיו של יוחנן המטביל. פטרוס הקשיב בוודאי בעניין ובלהט למה שסיפר אחיו אודות הדברים שלימד יוחנן. יום אחד, ראה אנדרי את יוחנן מצביע על ישוע מנצרת ואומר: ”הנה שה יוחנן א׳:35–40) לאחר פרוץ המרד בגן עדן שאירע כ־000,4 שנה קודם לכן, הבטיח יהוה אלוהים שיבוא מישהו מיוחד כדי לספק לאנושות תקווה אמיתית (בראשית ג׳:15). אנדרי פגש את אותו מושיע, את המשיח בכבודו ובעצמו! פטרוס לא השתהה לרגע ורצה גם הוא להכיר את ישוע.
האלוהים!” בו במקום הפך אנדרי לתלמידו של ישוע, ובהתלהבות סיפר את הבשורה המרגשת הזאת לפטרוס: המשיח בא! (עד אותו היום היה מוכר פטרוס כשמעון. אך ישוע הסתכל עליו ואמר: ”אתה שמעון בן יוחנן, אתה תיקרא כיפא”, שתרגומו ביוונית הוא פטרוס (יוחנן א׳:42). ”כיפא”, הינו שם עצם כללי שמשמעו ”אבן” או ”סלע”. מסתבר שדברי ישוע היו נבואיים. הוא חזה מראש שפטרוס יהיה בקרב תלמידי המשיח כסלע — יציב, איתן ומהימן. האם פטרוס ראה את עצמו באותו אופן? נראה שלא. אפילו היום, יש מקרב קוראי ספרי הבשורה אשר אינם רואים כי פטרוס ניחן בתכונות דמויות סלע. יש שאומרים כי הוא היה אדם לא־יציב, הפכפך והססן.
לפטרוס היו חולשות. ישוע לא היה עיוור להן. אבל בדומה לאביו יהוה, הוא תמיד חיפש את הטוב באנשים. ישוע ראה את הפוטנציאל הרב שהיה לפטרוס, ולכן רצה לעזור לו לבנות על אותן התכונות הטובות. יהוה ובנו מחפשים גם כיום את הטוב שיש בנו. אולי אנו מתקשים להאמין שהם יכולים למצוא בנו הרבה דברים טובים. אולם, עלינו לסמוך על האופן שבו הם רואים אותנו ולהיות ערוכים ומוכנים לתת להם להכשיר ולעצב אותנו, כפי שפטרוס היה מוכן לעשות (יוחנן א׳. ג׳:19, 20).
”אל תירא”
פטרוס התלווה ככל הנראה לישוע בחלק ממסע ההטפה שלו לאחר מכן. לפיכך אפשר שראה את הנס הראשון שחולל ישוע, שבו הפך מים ליין במסיבת החתונה בכפר קנה. חשוב מכך, הוא שמע את דברי ישוע הנפלאים ומלאי התקווה אודות מלכות אלוהים. עם זאת, נפרד מישוע וחזר לעסקי הדיג. אולם, כעבור מספר חודשים שוב נתקל פטרוס בישוע — והפעם הזמין אותו ישוע ללכת אחריו ולהפוך זאת לקריירה לכל החיים.
פטרוס סיים לא מזמן משמרת לילה מפרכת ומייאשת. שוב ושוב השליכו הדייגים את רשתותיהם אל המים, אך לשווא. פטרוס גייס בוודאי את כל ניסיונו ותושייתו כדי למצוא דגים — הוא ניסה נקודות שונות באגם כדי לאתר את המקומות שבהם הדגים אוכלים. אין ספק שהיו רגעים שפטרוס, כמו דייגים אחרים, חשב בליבו: ’לו רק יכולתי להביט במים הקודרים ולראות את להקות הדגים או לגרום להן להיכנס בדרך כלשהי לרשתותיי’. כמובן, זה רק העצים את תסכולו. הדיג לא היה תחביב שעסק בו להנאתו; אנשים היו תלויים במקור פרנסה זה. בסופו של דבר, חזר לחוף בידיים ריקות. בכל זאת, את הרשתות היה צריך לנקות. לכן, כשישוע ניגש אליו הוא היה עסוק ראשו ורובו בעבודתו.
מסביבו של ישוע נדחק המון רב של אנשים אשר בלעו בשקיקה כל מילה שיצאה מפיו. מאחר שההמון הקיף אותו, נכנס ישוע לסירתו של פטרוס וביקש ממנו להתרחק מעט מהיבשה. המים נשאו היטב את קולו של ישוע, והוא לימד את האנשים. פטרוס הקשיב קשב רב לוקס ה׳:1–3).
לכל מילה, וכך עשו גם האנשים שהיו בחוף. הוא אף פעם לא התעייף לשמוע את ישוע מפתח את הנושא העיקרי של בשורתו — מלכות אלוהים. איזו זכות נהדרת תהיה זו לעזור למשיח להפיץ את מסר התקווה הזה ברחבי הארץ! אבל האם יהיה זה צעד מעשי? ממה יתפרנסו? אולי פטרוס חשב שוב על הלילה הארוך והעקר שעבר עליו (כאשר סיים ישוע את דבריו, אמר לפטרוס וחבריו: ”שוט אל העומק והטילו את רשתותיכם לדוג”. פטרוס היה מלא ספקות. הוא אמר: ”אדוני, כל הלילה יגענו ולא לכדנו כלום, אך על־פי דברך אטיל את הרשתות”. הדבר האחרון שפטרוס בוודאי רצה לעשות היה להטיל שוב את הרשתות — בייחוד עכשיו, כשאין זו השעה שבה הדגים אוכלים! למרות זאת, הוא שמע בקולו של ישוע, וככל הנראה סימן לשותפיו שהיו בסירה השנייה לעקוב אחריהם (לוקס ה׳:4, 5).
כאשר החל פטרוס למשוך את הרשתות הוא לא ציפה שהן יהיו כל כך כבדות. הוא לא האמין למראה עיניו ומשך חזק יותר. עד מהרה יכול היה להבחין בכמות העצומה של הדגים שפירפרו ברשתו! כולו נרגש סימן לחבריו שהיו בסירה השנייה לחוש לעזרתם. כשהם באו, התברר עד מהרה שסירה אחת לא תוכל להכיל את כל הדגים. הם מילאו את שתי הסירות, ועדיין היו יותר מדי דגים — הסירות כרעו תחת הכובד והחלו לשקוע. פטרוס הוכה בתדהמה. הוא כבר היה עד לכוחו של המשיח, אבל המקרה הזה נגע לו אישית! לפניו ניצב אדם שבכוחו היה אפילו לגרום לדגים להיכנס לרשתות! פחד אחז בפטרוס. הוא כרע על ברכיו ואמר: ”אדוני, לך נא ממני, כי איש חוטא אני”. כיצד יהיה אי פעם ראוי להתרועע עם האחד אשר ניתנה לו הסמכות להשתמש בכוחו של אלוהים בדרכים האלה? (לוקס ה׳:6–9).
”אל תירא”, אמר לו ישוע בנועם, ”מעתה תדוג בני אדם” (לוקס ה׳:10, 11). לא היה זה הזמן לספקות ולפחדים מצד פטרוס. ספקותיו באשר לענייני היומיום, כמו דיג, היו חסרי בסיס; פחדיו באשר לחולשותיו האישיות ובאשר לאי־כשירותו היו נטולי כל יסוד. ישוע היה צריך לבצע מלאכה אדירה, פעילות שצפויה היתה לשנות את פני ההיסטוריה. הוא שירת אל אשר ”ירבה לסלוח” (ישעיהו נ״ה:7). יהוה ידאג לצורכיהם, הן חומרית והן רוחנית (מתי ו׳:33).
פטרוס הגיב ללא שהיות, וכך עשו גם יעקב לוקס ה׳:11). פטרוס האמין בישוע ובמי ששלח אותו. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שיכול היה להחליט. כיום, משיחיים שהתגברו על הספקות והפחדים שאחזו בהם לפני שהחליטו לשרת את אלוהים, מגלים אמונה כדוגמת פטרוס. ביטחון זה ביהוה הוא תמיד הדבר הנכון לעשותו (תהלים כ״ב:5, 6).
ויוחנן. הם ”הביאו את הסירות אל היבשה עזבו את הכול והלכו אחריו” (”מדוע עלה ספק בליבך?”
שנתיים בערך לאחר שפגש את ישוע, חתר פטרוס במשך אותו לילה סוער בים כינרת, כפי שתואר בפתיח. כמובן, איננו יכולים לדעת אילו זכרונות חלפו במוחו — והיו לו זכרונות רבים מספור! ישוע ריפא את חמותו של פטרוס. הוא נשא את דרשת ההר. שוב ושוב, המחיש באמצעות הוראתו וניסיו שהוא היה בחיר יהוה, המשיח. חולשותיו של פטרוס, למשל נטייתו לנהוג באימפולסיביות, להיכנע לפחד ולהטיל ספק, גוועו ככל הנראה במידה רבה ככל שהחודשים חלפו. ישוע אפילו בחר בו להיות אחד מ־12 השליחים! אך פטרוס עדיין לא גבר על הפחדים והספקות, ואת זה הוא עומד להבין בקרוב.
במהלך האשמורת הרביעית של אותו הלילה, כלומר בין השעה 00:3 לפנות בוקר לבין עלות השחר, הפסיק פטרוס פתאום לחתור והתיישב זקוף. שם, מעבר לגלים, משהו זז! האם היה זה אור הירח שהשתקף ברסיסי המים שהתיזו הגלים? לא, היה זה משהו יציב מדי, אנכי מדי. היה זה בן אדם! כן, אדם, והוא הולך על המים! ככל שהדמות התקרבה, נראה היה שהיא פוסעת היישר אליהם. התלמידים המבועתים חשבו שהיתה זו רוח רפאים. הדמות דיברה: ”חיזקו, אני הוא. אל תפחדו”. היה זה ישוע! (מתי י״ד:25–28).
פטרוס ענה: ”אדוני, אם אתה הוא, צווני לבוא אליך על פני המים”. הדחף הראשוני שלו נבע מאומץ לב. מלא התרגשות מהנס המיוחד הזה, רצה פטרוס לתת לאמונתו תימוכין נוספים. הוא רצה להיות חלק ממה שהתרחש. ישוע קרא לו באדיבותו. פטרוס טיפס מעל צידה של הסירה, וירד מטה אל פני המים שהתנודדו בגלל הגלים. תאר לעצמך כיצד חש כאשר הניח את רגליו ונוכח שהשטח מתחתיו היה יציב ואז נעמד על פני המים. הוא ודאי התמלא פליאה בשעה שהלך לקראת ישוע. אולם, עד מהרה השתלטה עליו תחושה אחרת (מתי י״ד:29).
מתי י״ד:30, 31).
פטרוס היה צריך להתמקד בישוע. היה זה ישוע — אשר השתמש בכוחו של יהוה — שדאג שפטרוס יעמוד מעל לגלים. וישוע עשה זאת בתגובה לאמון שנתן בו פטרוס. אבל דעתו של פטרוס החלה להיות מוסחת. אנו קוראים: ”כשראה את הרוח הסוערת פחד”. פטרוס לטש עיניו בגלים שהתנפצו אל הסירה, התיזו מים וקצף אל האוויר, ונתפס לבהלה. קרוב לוודאי שדמיין כיצד הוא שוקע באגם וטובע. הפחד שהציף את לבבו הטביע את ספינת אמונתו. האיש שנקרא ”סלע” משום שהיה לו הפוטנציאל להיות יציב, החל לשקוע כמו אבן מפני שאמונתו התנודדה. פטרוס היה שחיין מיומן, אבל עתה הוא לא נשען על מיומנותו זו. הוא צעק: ”אדוני, הצל אותי!” ישוע תפש אותו בידו ומשך אותו מעלה. ואז, בעודם על פני המים הדגיש בפני פטרוס את הלקח החשוב הבא: ”קטן אמונה, מדוע עלה ספק בליבך?” (”עלה ספק” — אילו מילים קולעות! ספקות עלולים להיות כוח הרסני לאין שיעור. אם ניכנע לספק הוא יכול לכרסם באמונתנו ולגרום לנו לשקוע רוחנית. עלינו להשיב מלחמה שערה! כיצד? בכך שנתמקד בדבר הנכון. אם נתרכז במה שמפחיד אותנו, במה שמרפה את ידינו, במה שמסיח את דעתנו מיהוה ומבנו, אזי נגלה שהספקות שלנו ילכו ויגדלו. אם נתמקד ביהוה ובבנו, במה שעשו, במה שהם עושים, ובמה שיעשו למען מי שאוהבים אותם, אזי לא יהיה מקום בליבנו לספקות הרסניים.
כשעלה אחרי ישוע לסירה, ראה פטרוס שהסערה שככה. הכינרת רגעה. הוא הצטרף לדברי חבריו: ”באמת בן־האלוהים אתה” (מתי י״ד:33). כשעלה השחר מעל הכינרת, פטרוס חש בוודאי התרוממות רוח וליבו התמלא הערכה. הוא למד לא להיכנע לספקות ולפחדים. אמת, היה עליו לעבור עוד כברת דרך ארוכה לפני שיהפוך לאותו משיחי דמוי הסלע שעליו דיבר ישוע. אך הוא היה נחוש בדעתו להמשיך לנסות, להמשיך לצמוח. האם גם אתה נחוש כמותו? לבטח תגלה שכדאי ללכת בעקבות אמונתו של פטרוס.
[תמונה בעמודים 22, 23]
ישוע ראה שיש לדייג עניו זה פוטנציאל רב
[תמונה בעמוד 23]
’אדוני, איש חוטא אני’
[תמונה בעמודים 24, 25]
”כשראה את הרוח הסוערת פחד”