מהי רוח הקודש?
מהי רוח הקודש?
ישוע שאל פעם את תלמידיו: ”מי מכם האב שבנו יבקש ממנו דג והוא ייתן לו נחש במקום דג? או אם יבקש ביצה ייתן לו עקרב?” (לוקס י״א:11, 12) ילדי הגליל אהבו דגים וביצים, וזה מה שהם רצו לקבל.
ישוע ציין שעלינו לבקש את רוח הקודש בהתמדה, כמו שילד מבקש אוכל כשהוא נתקף רעב (לוקס י״א:9, 13). אם נעמוד על טיבה של רוח הקודש, נבין עד כמה חשוב שהיא תשפיע על חיינו. אם כן, הבה נבחן תחילה את מה שמלמד המקרא על רוח הקודש.
”גבורת עליון”
כתבי־הקודש מבהירים שרוח הקודש היא כוח שבו משתמש אלוהים למימוש רצונו. כשהודיע המלאך גבריאל למרים שייוולד לה בן בבתוליה, הוא ציין: ”רוח הקודש תבוא עלייך וגבורת עליון תצל עלייך. לכן קדוש ייקרא הילוד, בן אלוהים” (לוקס א׳:35). לפי דברי גבריאל, קיים קשר בין רוח הקודש ו”גבורת עליון”.
רעיון דומה מופיע גם במקום אחר במקרא. הנביא מיכה אמר: ”אנוכי מָלֵאתי כוח, את רוח יהוה” (מיכה ג׳:8). ישוע הבטיח לתלמידיו: ”בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח” (מעשי השליחים א׳:8). והשליח פאולוס הזכיר בדבריו את ”כוח רוח הקודש” (רומים ט״ו:13, 19).
מה נוכל להסיק אפוא מן האמור לעיל? שקיים קשר הדוק בין רוח הקודש וכוחו של אלוהים. רוח הקודש היא האמצעי שדרכו מפעיל יהוה את כוחו. במילים אחרות, רוח הקודש היא כוחו הפעיל של אלוהים. זהו כוח עצום לאין שיעור. נבצר מאיתנו להבין כמה כוח נדרש ליצירת היקום כולו. בפי ישעיהו הנביא קורא לנו יהוה להרהר בדברים הבאים: ”שאו מרום עיניכם וראו. מי ברא אלה? המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא. מרוב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר” (ישעיהו מ׳:26).
מכאן שהמקרא מציין שהיקום, על הסדר וההרמוניה שבו, קיים ”מרוב אונים”, כלומר בזכות שפע כוחו של האלוהים הכול יכול. לפיכך, אין ספק שכוחו הפעיל של אלוהים עצום ביותר, ועצם קיומנו תלוי בו (ראה התיבה ”רוח הקודש בפעולה”).
יהוה יכול להשתמש ברוח קודשו לעשיית פעלים כבירים, כמו בריאת היקום. אך הוא יכול להשתמש בה גם למען בני אדם. המקרא רצוף דוגמאות המראות כיצד כוחו הפעיל של אלוהים נסך גבורה במשרתיו עלי אדמות.
”רוח אדני עליי”
שירותו של ישוע מעניק לנו מבט חטוף ומרתק על האופן שבו רוח הקודש של אלוהים יכולה לחזק את משרתיו. ”רוח אדני עליי”, אמר ישוע לתושבי נצרת (לוקס ד׳:18). מה הצליח ישוע לבצע ב”גבורת הרוח”? (לוקס ד׳:14) הוא ריפא כל מחלה, השקיט סערות בים, האכיל אלפי נפשות בכמה כיכרות לחם ומעט דגים ואפילו הקים מתים. השליח פטרוס תיאר את ישוע כ’איש שנתאשר מטעם אלוהים בגבורות ובניסים ובאותות אשר האלוהים עשה על־ידיו’ (מעשי השליחים ב׳:22).
רוח הקודש אינה מחוללת ניסים כאלה כיום. אף־על־פי־כן, היא יכולה לבצע דברים יוצאי דופן למעננו. יהוה נותן ברצון רב את רוח קודשו לעובדיו, כפי שהבטיח ישוע לתלמידיו (לוקס י״א:13). מסיבה זו יכול היה השליח פאולוס לומר: ”הכול אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח” (פיליפים ד׳:13). האם לרוח הקודש יכולה להיות השפעה דומה גם על חייך? שאלה זו תזכה למענה במאמר הבא.
[תיבה/תמונה בעמוד 5]
מה מוכיח שרוח הקודש אינה ישות?
המקרא משווה את רוח הקודש למים. כשהבטיח אלוהים לברך את משרתיו, אמר: ”אצוק מים על צמא, ונוזלים על יבשה. אצוק רוחי על זרעך, וברכתי על צאצאיך” (ישעיהו מ״ד:3).
כאשר יוצק אלוהים את רוחו על עובדיו, הם ’מתמלאים רוח הקודש’. ישוע, יוחנן המטביל, פטרוס, פאולוס, בר נבא וכן גם התלמידים שהתאספו יחדיו ביום חג השבועות ב־33 לספירה מתוארים כולם כמי שנמלאו רוח הקודש (לוקס א׳:15; ד׳:1; מעשי השליחים ד׳:8; ט׳:17; י״א:22, 24; י״ג:9).
צא וחשוב: האם אפשר ’לצקת’ או לשפוך ישות מסוימת על אנשים רבים? האם לדעתך ישות אחת יכולה ’למלא’ קבוצה שלמה של אנשים? אין זה מתיישב עם ההיגיון. במקרא מוזכרים אנשים שנמלאו חוכמה, תבונה או דעת, אך אין בו כל אזכור של אדם שהתמלא בישות מסוימת (שמות כ״ח:3; מלכים א׳. ז׳:14; לוקס ב׳:40; קולוסים א׳:9).
המילה היוונית המתורגמת ל”רוח” היא פְּנֶאוּמָה, המעבירה בין היתר את הרעיון של כוח סמוי מן העין. לפי המילון הפרשני למילים בברית החדשה מאת וַין (אנג׳), משמעות המילה פנאומה היא ”בעיקר זרם האוויר... לעיתים גם נשימה; ובמיוחד רוח הקודש, אשר בדומה לזרם האוויר, הינה סמויה מן העין, לא־גשמית ובעלת עוצמה”.
ברור אפוא שרוח הקודש אינה ישות. a
[הערת שוליים]
a למידע נוסף ראה ”האמת בנוגע לאב, לבן ולרוח הקודש”, עמודים 201–204 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[שלמי תודה]
Photodisc/SuperStock