אם אתה הורה, אתה ודאי יכול להזדהות עם רגשותיהם של ההורים הללו. כאשר אתה מתמודד עם מצבים דומים, האם אתה תוהה כיצד או אם בכלל עליך להטיל משמעת על ילדיך? האם זה פסול להטיל משמעת על ילדיך?‏

במקרא המילה ”מוסר”, שפירושה משמעת, אינה מילה נרדפת לעונש. המשמעת מקפלת בתוכה בעיקר הדרכה, חינוך ותיקון. היא לעולם אינה טומנת בחובה התעללות או אכזריות (‏משלי ד’:1, 2‏).‏

ניתן לדמות את המשמעת שמטילים ההורים על ילדיהם לגינון. הגנן מכשיר את הקרקע, משקה את הצמח, מספק לו חומרי הזנה ומגן עליו מפני מזיקים ועשבים שוטים. כאשר הצמח הולך וגדל, הגנן גוזם אותו כדי לסייע לו לצמוח בכיוון הנכון. הגנן מודע לכך שאם ישלב בתבונה שיטות גינון שונות, הצמח יהיה בריא יותר. בדומה לכך, ההורים דואגים לילדיהם בדרכים רבות. אך לעיתים עליהם להטיל על ילדיהם משמעת, אשר ניתן לדמותה לגיזום, מכיוון שהיא יכולה לתקן נטיות שליליות בשלב מוקדם ולסייע לילדים לגדול בכיוון הנכון. כפי שיש לגזום את הצמח בזהירות כדי שלא ייגרם לו נזק בלתי הפיך, כך גם על ההורים להטיל על ילדיהם משמעת בצורה אוהבת.‏

יהוה אלוהי המקרא מציב להורים דוגמה טובה בנושא. המשמעת שהוא מטיל על משרתיו הנאמנים עלי אדמות כה יעילה ויקרת ערך שהם הופכים ל’אוהבי מוסר’ (‏משלי י”ב:1‏). הם ’מחזיקים במוסר’ ו’לא מרפים’ ממנו (‏משלי ד’:13‏). תוכל לסייע לילדיך להגיב בחיוב למאמציך לחנכם אם תחקה היטב את הדרך שבה אלוהים מטיל מוסר. הוא עושה כן (1) באהבה, (2) בסבירות ו־(3) בעקביות.‏

האהבה עומדת בבסיס המוסר שמטיל אלוהים על עובדיו, והיא הגורם המניע אותו לעשות זאת. המקרא אומר: ”את אשר יאהב יהוה יוכיח, וכאב את בן ירצה” (‏משלי ג’:12‏). יתר על כן, יהוה ”רחום וחנון, ארך אפיים” (‏שמות ל”ד:6‏). מסיבה זו יהוה לעולם אינו נוהג בצורה פוגענית או אכזרית. הוא גם אינו מותח ביקורת בלתי פוסקת על אחרים ואינו משתמש במילים בוטות ועוקצניות, שהרי התנהגות כזו עלולה לפגוע ”כמדקרות חרב” (‏משלי י”ב:18‏).‏

מובן שההורים אינם מסוגלים לחקות לחלוטין את דוגמתו המושלמת של אלוהים בגילוי שליטה עצמית. לעיתים הסבלנות שלך תיבחן עד הקצה, אך בזמנים קשים במיוחד, חשוב לזכור שעונשים הניתנים מתוך כעס הם לרוב נוקשים, מוגזמים ולא־יעילים. עונשים הניתנים בזעם או תסכול הם כלל וכלל לא הדרך להטיל משמעת. הם רק מעידים על אובדן שליטה עצמית.‏

מצד שני, אם תטיל על ילדיך משמעת באהבה ותגלה שליטה עצמית, הדבר יניב תוצאות טובות יותר. תן דעתך לאופן שבו ג’ורג’ וניקול, שניים מההורים שצוטטו בפתיח, התמודדו עם המצבים שהזכירו.‏

‏”כשג’ורדן לבסוף חזר הביתה אשתי ואני רתחנו מבפנים, אבל שמרנו על שליטה עצמית בזמן שהקשבנו להסבר שלו. מאחר שהשעה הייתה כבר מאוחרת, החלטנו לשוחח על הנושא בבוקר. התפללנו יחד והלכנו לישון. למחרת היה לנו קל יותר לשוחח על המצב ברוגע ולהגיע ללבו של בננו. הוא קיבל בהבנה את ההגבלות שהצבנו בפניו ולקח אחריות על מעשיו. אנחנו שמחים שהבנו שתגובה פזיזה מתוך כעס לא הייתה פועלת ביעילות. כאשר הצעד הראשון שאנחנו עושים הוא להקשיב, הדברים בדרך כלל מסתדרים בצורה הטובה ביותר” ‏(ג’ורג’).‏

‏”התמלאתי כעס כשראיתי שבני פגע ללא שום סיבה באחותו. אבל במקום להגיב מייד, שלחתי אותו לחדר שלו כי באותו הרגע כל כך כעסתי שלא יכולתי להחליט החלטה שקולה. מאוחר יותר, כשהייתי רגועה, הסברתי לו בצורה נחרצת שאלימות היא התנהגות לא־מקובלת והראיתי לו את הפגיעה שהוא גרם לאחותו. גישה זו פעלה ביעילות. הוא התנצל בפני אחותו וחיבק אותה” ‏(ניקול).‏

אם כן, גם כאשר יש צורך בעונש, על ההורים תמיד להטיל משמעת באהבה.

יהוה תמיד מטיל מוסר ”למשפט”, כלומר במידה הראויה (‏ירמיהו ל’:11; מ”ו:28‏). הוא מביא בחשבון את כל הנסיבות, כולל דברים שאינם גלויים לעין. כיצד יכולים ההורים לנהוג באופן דומה? סטיבן, שצוטט בפתיח, מסביר: ”למרות העובדה שחשנו פגועים מאוד ולא יכולנו להבין מדוע נטלי התעקשה שהיא לא גנבה את הטבעת, ניסינו לקחת בחשבון את גילה ואת מידת בגרותה”.‏

גם רוברט, בעלה של ניקול, מנסה להתחשב בכל הנסיבות. כאשר ילדיו אינם מתנהגים יפה, הוא נוהג לשאול את עצמו: ’האם זה מקרה חד־פעמי או דפוס שלילי חוזר? האם הילד עייף או לא מרגיש טוב? האם התנהגות זו היא תסמין של בעיה אחרת?’‏

הורים סבירים גם מודעים לכך שילדיהם אינם מבוגרים קטנים. השליח המשיחי פאולוס הכיר בעובדה זו וכתב: ”כשהייתי ילד דיברתי כילד, חשבתי כילד” (‏קורינתים א’. י”ג:11‏). רוברט אומר: ”אחד הדברים שעוזרים לי לשמור על גישה מאוזנת ולהימנע מלהגיב בצורה מוגזמת הוא להזכיר לעצמי מה אני הייתי עושה כשהייתי ילד”.‏

חיוני שיהיו לך ציפיות מציאותיות, אך יחד עם זאת אל תצדיק התנהגות שלילית או גישות פסולות ואל תעלים מהן עין. אם תביא בחשבון את היכולות, את המגבלות ואת שאר הנסיבות של ילדיך, המשמעת שתטיל עליהם תהיה מאוזנת וסבירה.‏

‏”אני יהוה; לא שָניתי [השתניתי]”, נאמר במלאכי ג’:6‏. משרתי אלוהים מסתמכים על ידיעה זו, והיא נוסכת בהם ביטחון. גם ילדים זקוקים לתחושת ביטחון, וההורים יכולים להעניק להם אותה באמצעות משמעת עקבית. אם הכללים שלך משתנים בהתאם למצב הרוח שלך, הדבר עלול לגרום לילדיך להיות מבולבלים ומתוסכלים.‏

זכור שישוע אמר: ”יהא ה’כן’ שלכם כן, וה’לא’ לא”. חיוני שההורים יישמו את הדברים הללו (‏מתי ה’:37‏). חשוֹב היטב לפני שאתה מציב אולטימאטום שאינך מתכוון לממש. אם הזהרת את ילדך שהתנהגות לא־טובה תגרור עונש כלשהו, עמוד בדיבורך.‏

תקשורת טובה בין ההורים חיונית להטלת משמעת בעקביות. רוברט מסביר: ”אם ילדינו משכנעים אותי להסכים למשהו שאשתי אמרה להם לא לעשות, ברגע שנודע לי על כך אני משנה את החלטתי כדי לתמוך בהחלטה של אשתי”. אם ההורים חלוקים ביניהם לגבי הדרך שבה יש לטפל במצב כלשהו, מוטב שהם ישוחחו בפרטיות על חילוקי הדעות הללו ויגיעו להחלטה המוסכמת על שניהם.‏

אם תחקה את יהוה ותטיל על ילדיך משמעת באהבה, בסבירות ובעקביות, תוכל להיות סמוך ובטוח שמאמציך יועילו להם. ההדרכה האוהבת שאתה מעניק לילדיך תסייע להם להפוך למבוגרים אחראיים, מאוזנים ובוגרים‏, שכן במקרא נאמר: ”חנוך לנער על־פי דרכו; גם כי יזקין לא יסור ממנה” (‏משלי כ”ב:6‏).‏