על־פי הכתוב בספר בראשית, פרעה ציווה שהאסיר העברי יוסף יתייצב בפניו במהרה כדי לפרש את החלומות שהפרו את מנוחתו. באותה עת יוסף כבר ריצה מספר שנות מאסר. חרף הזימון הדחוף של פרעה, ראה יוסף לנכון להתגלח תחילה (‏בראשית ל”ט:20–23; מ”א:1,‏ 14‏). העובדה שהכותב הזכיר פרט זה, שנראה חסר חשיבות לכאורה, מעידה על כך שהוא הכיר את מנהגי המצרים.‏

בימי קדם היה נהוג בקרב עמים רבים, וגם בקרב העברים, לגדל זקן. אולם ”המצרים הקדומים היו העם היחיד במזרח שהתנגד לגידול זקן”, מציינת האנציקלופדיה לספרות מקראית, תיאולוגית וכנסייתית מאת מקלינטוק וסטרונג.‏

האם המצרים גילחו רק את זקנם? בכתב העת ביבליקל ארכיאולוג’י ריוויו נאמר שעל־פי המנהגים הפולחניים המצריים, נדרש מגבר להיערך למפגש עם פרעה כפי שהוא נערך לביקור במקדש. לאור זאת, ייתכן שהיה על יוסף לגלח את כל שער ראשו וגופו.‏

לא בהכרח. באיגרותיו שנכתבו בהשראת אלוהים הבליט לעיתים השליח פאולוס את הניגוד בין יהודים ליוונים, או הלנים, וככל הנראה השתמש במילה יוונים כדי לתאר את כל העמים הלא־יהודים (‏רומים א’:16; י’:12‏). אחת הסיבות לכך הייתה ללא ספק ההתפשטות הנרחבת של השפה היוונית ותרבותה באזורים שבהם בישר פאולוס.‏

מי נחשב בימי קדם ליווני? במאה הרביעית לפה”ס תיאר בגאווה הנואם האתונאי איסוקרטס את היקף התפשטותה של התרבות היוונית ברחבי העולם. לאור התפתחות זו הוא כתב: ”מי שמכונים יוונים הם אלה שזכו להשכלה שלנו ולא רק אלה שנולדו ביוון”. אומנם לא ניתן לקבוע מסמרות בדבר, אך ייתכן שאביו הלא־יהודי של טימותיאוס ואחרים המכונים בפי פאולוס יוונים היו יוונים בתרבותם ולא יוונים מלידה (‏מעשי השליחים ט”ז:1‏).‏