תבליט בכתב חרטומים בגובה שמונה מטרים נמצא קרוב לכניסה של מקדש מצרי קדום של האל אמון בכרנך.‏ לדברי מומחים,‏ התבליט מתאר את כיבושיו של פרעה שישק באזורים שמצפון־מזרח למצרים,‏ לרבות יהודה וממלכת ישראל הצפונית.‏

 התבליט מתאר את אמון מציג מעל 150 אסירים כבולים לשישק,‏ או שושנק.‏ a כל אסיר מייצג את אחת הערים או אחד העמים שכבש שישק.‏ שמות הערים חרוטים בתוך צורות אובליות על גופם של כל אחד מן האסירים.‏ ניתן עדיין לקרוא מספר שמות,‏ וכמה מהם מוכרים היטב לקוראי המקרא.‏ הם כוללים את בית שאן,‏ גבעון,‏ מגידו ושונם.‏

 פלישתו של שישק ליהודה מוזכרת במקרא (‏מלכים א׳.‏ י״ד:‏25,‏ 26‏)‏.‏ למעשה,‏ המקרא מספק פרטים ספציפיים לגבי אותה פלישה.‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים.‏.‏.‏ באלף ומאתיים רכב ובשישים אלף פרשים;‏ ואין מספר לעם אשר באו עימו ממצרים.‏.‏.‏ וילכוד את ערי המצורות אשר ליהודה ויבוא עד ירושלים”‏ (‏דברי הימים ב׳.‏ י״ב:‏2–4‏)‏.‏

 התבליט של מקדש כרנך אינו הממצא הארכיאולוגי היחיד למסעו של שישק אל שטחו של עם ישראל.‏ בחפירות העיר המקראית מגידו נמצא חלק מאנדרטה,‏ או מצבה,‏ הכולל גם הוא את השם ”‏שושנק”‏.‏

 התיעוד המקראי המדויק של כיבוש יהודה בידי שישק משקף את כנותם של כותבי המקרא.‏ הם תיעדו בדייקנות את כיבושי עמם אך גם את תבוסותיו.‏ כנות זו לרוב אינה מאפיינת כותבים אחרים מימי קדם.‏