דייני היא עדת־יהוה מברזיל המשרתת בשירות המורחב.‏ יום אחד היא בישרה בטלפון ודיברה עם זוג צעיר שגילה עניין.‏ הם סיפרו לה שהם עומדים לעבור לגור בכפר מרוחק שבו אין חיבור לחשמל ולאינטרנט,‏ ואין שם עדי־יהוה.‏ הזוג מסר לדייני מספר של טלפון ציבורי בכפר,‏ והם קבעו יום ושעה שנוחים לשלושתם כדי להמשיך את שיחותיהם.‏

 דייני התקשרה לטלפון הציבורי בזמן שקבעו,‏ והזוג ענה לה!‏ במשך השבועיים הבאים הם שוחחו על המקרא שלוש פעמים נוספות.‏

 אולם בפעמים הבאות שדייני התקשרה אליהם,‏ הזוג לא ענו לה.‏ למרות זאת,‏ היא לא התייאשה והמשיכה לחייג לאותו מספר שלוש פעמים בשבוע,‏ ובישרה לכל מי שהרים את השפופרת.‏ כתוצאה מכך,‏ היא הצליחה להתחיל מספר תוכניות שיעורי מקרא עם תושבי הכפר.‏

 במהלך אחד השיעורים שדייני ובעלה ניהלו בטלפון הציבורי עם בחור צעיר,‏ עבר במקום כומר מקומי ששמע את השיחה.‏ הוא נעמד לצד הבחור כדי להאזין טוב יותר למה שהם אומרים.‏ בהמשך ביקש הכומר לשוחח עם דייני ובעלה.‏ הוא מאוד אהב את מה שהוא שמע וביקש ללמוד את המקרא גם כן!‏

 עם הזמן דייני ובעלה החלו לנהל שש תוכניות שיעורי מקרא בשיטה זו בכפר המבודד,‏ כולל עם הכומר.‏ כמה מתלמידיהם כבר מתחברים לאסיפות באמצעות אותו הטלפון הציבורי,‏ ואחד מהם אפילו בנה שם ספסל כך שכל תלמיד יוכל לשבת בזמן השיעורים.‏

 דייני ובעלה אסירי תודה על ההזדמנות להכריז את בשורת המלכות בכפר המבודד הזה.‏ היא אומרת:‏ ”‏יהוה יכול לדאוג שמסר המלכות יגיע לכל אדם,‏ אפילו אם הוא חי במקום מבודד”‏.‏